כשהתחלתי לכתוב את הבלוג, לא הכרתי כל-כך את העולם הזה, העולם ה"בלוגרי". לא עקבתי אחרי בלוגים, לא ידעתי מה כותבים או איך כותבים, פשוט התיישבתי מול המחשב, והתחלתי לכתוב. לכתוב על אהבתי הגדולה לאוכל בכלל, ואהבתי העוד יותר גדולה למטבח האיטלקי בפרט, לשתף כדי להראות עד כמה הפשטות של המטבח האיטלקי מדהימה, ולאילו תוצאות אפשר להגיע גם בבית, ובלי מאמצים גדולים…
עם הזמן שעבר, קיבלתי פניות וטלפונים מחברים, שאלות וחיפוש אחר עצות קולינריות כאלה ואחרות, ונולד הרעיון, לא רק לכתוב ולתאר את האהבה, אלא גם להדגים, להראות ואולי גם ללמד את קסמי המטבח האיטלקי… כך יצאה לדרך טבילת האש הראשונה, בעזרת בעלי וחברה טובה (שהפכה לשותפתי למסע), ערב בנות ופסטות טריות… קיבצנו קבוצה של חברות, החולקות אהבה לבישול ורצון עז ללכלך את הידיים עם קצת קמח ויצאנו לדרך…
לא ישנתי כמה לילות, שוב ושוב העברתי בראשי איך אני הייתי רוצה לחוות ערב כזה, איך אני כ"תלמידה" הייתי רוצה לגעת בכמה שיותר בצק, לגמוע כמה שיותר ידע… לא ידעתי איך זה יהיה לעבור מן הצד הלומד לצד המסביר, האם כל השנים שהייתי בצד השני צברתי מספיק ידע? האם באמת אוכל להעביר את כל האהבה שלי ולהדביק בה גם את האחרות?!
הערב המיוחל הגיע, לאט לאט הגיעו הבנות, חיכו להן סינרים, תפריט וחוברת מתכונים, כדי שיוכלו לכתוב הערות במהלך הערב, שתינו כוס יין, והתחלנו לעבוד.
במשך שעתיים לשנו בצקים, רידדנו עלי פסטה, הכנו מילויים לרביולי, וגילגלנו ניוקי
סיפרנו סיפורים על איטליה האהובה, ושמענו שירים איטלקים של פעם (סתם בשביל להכניס לאוירה….)
הזמן עבר כל-כך מהר (ככה זה כשנהנים 🙂 ), כולן שיתפו פעולה, ורצו לגעת ולנסות, ושאלו שאלות, ופתאום ראיתי שאני כנראה כן יודעת דבר או שניים על המטבח האיטלקי, שאני מצליחה להסביר ולהדביק בהתרגשות שלי, כשבצק מצליח, ומוצלח כל-כך, שרוטב מהיר של שתיים וחצי דקות מעורר כזאת התרגשות גדולה….איזה כיף של מטבח, בפשטות כזאת להגיע לכאלה שיאים…. איזה כיף של ערב…
כשסיימנו התיישבנו סביב השולחן, וכל אחת זכתה לאכול מהמטעמים מעשי ידייה, בידיעה שכן… כן אפשר לנסות את זה בבית, וכל אחד יכול במטבח שלו, גם ביום-יום, לטעום את איטליה בקלות.
תודה רבה על החוויה המשותפת…מקווה שנהנתם כמוני… 🙂
רוצים גם אתם לחוות מקסמי המטבח האיטלקי?
תארגנו קבוצה קטנה וצרו קשר:
rominaelacucina@gmail.com
היה ערב מדהים, אווירה נפלאה ובעיקר בעיקר טעים נורא. למדנו להכין פסטה אמיתית, שמענו סיפורים על איטליה ולא רצינו ללכת הביתה
רומי וסי היקרות שלי, היה ערב קסום! נהניתי ממש! אני לא מפסיקה לספר אודותיו ועל ה״מפעל״ הקטן שהקמתן באהבה ! תמשיכו ככה ואמן ותצליחו כמו שמגיע לכן!!! אוהבת מאוד!!!