אני מתה על פסטו. על ברוסקטה, בסנדביץ', עם ספגטי, בסלט פסטה קר, בקיצור בכל צורה שרק תגישו לי אותו.
הפסטו האמיתי הוא הג'נובזי, מג'נובה שבחבל ליגוריה. באותו האופן המסורתי, עם מכתש ועלי מכינים שם את ה"הפסטו אלה ג'נובזה" כבר משנת 800 אחרי הספירה. המרכיבים הם אותם מרכיבים: בזיליקום טרי, שום, פרמיז'אנו רג'אנו (ולפעמים גם חופן של פקורינו), צנוברים והרבה שמן זית. בימינו מעבד המזון מחליף את המכתש והעלי, והצבע הירוק-ירוק של הפסטו הוא בסוד קטן, שלא שוטפים את עלי הבזיליקום אלא מנקים אחד-אחד עם מטלית לחה… עבודה קצת סזיפית אבל מקדשת את האמצעים… טריק נוסף הוא להכניס את העלים לכמה דקות לפריזר לפני הטחינה, ולהוסיף אותם לקראת הסוף, ככה אפשר למנוע מהם מלהשחיר ולשמור על פסטו בצבע מגרה שכזה….
בעקבות הפוסט של הגרגרנית נכנסתי לאוירה הסיציליאנית, ונזכרתי באחת הגרסאות הסיציליאניות לפסטו, "פסטו אלה טרפנזה", מהעיר טרפני. טרפני שהייתה עיר נמל, הייתה מקום בו היו עוגנים הימאים הג'נובזים בדרכם דרומה ומזרחה, הם הכירו לסיציליאנים את הפסטו שלהם, ואלו האחרונים התאימו אותו למוצריהם שלהם, החליפו את הצנוברים בשקדים, והוסיפו חופן של עגבניות טריות. בעיני פסטו חייב להיות ירוק, אז ויתרתי על העגבניות (מקסימום נוסיף אותן אחר-כך טריות לרוטב הפסטה, שהמנה תהיה מרעננת וקייצית…), אבל השימוש בשקדים ממש משדרג לדעתי, מצד אחד, מעדן ומחליף את הטעם הדומיננטי של הצנוברים, מצד שני, מוסיף ייחוד ומשדרג את הפסטו בכמה וכמה רמות.
בכל מקרה, אין כמו פסטו טרי, כשריח הבזיליקום ממלא את כל הבית…. כל הגרסאות של פסטו שמצאתי בארץ לא מזכירות את הפסטו הזה… גרסאות עם פטרוזיליה, ובלי גבינה, או אפילו עם כוסברה… לא יעלה על הדעת… 😉
מתכון:
80 גרם עלי בזיליקום טריים
שן שום
50 גרם פקורינו
50 גרם פרמיז'ן (אפשר גם 100 גרם פרמיז'ן במקום הפקורינו)
3 כפות של שקדים קלויים (אפשר קלופים)
150 מ"ל שמן זית
קורט מלח
הכנה:
מרסקים הכל במכתש ועלי (על מי אני עובדת…) או במעבד מזון. אני מוסיפה את הבזיליקום לקראת הסוף כדי שהעלים לא יהיו טחונים לגמרי…
בתיאבון.
הכנתי כבר כמה פעמים.. הוספתי גם מעט פקאן יוצא מושלםםם!
היי יפעת,
שמחה מאוד לשמוע ☺️
רומי