ניוקי ממולאים… מוקדש לכל האימהות

אני ביום חופש. בעלי (דאז) החליט שאחרי שבעה וחצי חודשים, בהן כל דבר שאני עושה, נעשה בחצי פזילה (לאן הוא זוחל… על מה הוא מטפס עכשיו… הגיעה שעת האוכל…שעת השינה…), וכשאני יוצאת לסדנאות זה בדרך-כלל אחרי מקלחת ובדרך לשינה… שדי. מגיעות לי כמה שעות יצירה, כתיבה או סתם מנוחה, בלי להיות אמא במשרה מלאה, והשאיר את הבייבי על-הבוקר אצל הסבתא, בדרך לעבודה.

אף אחד לא מכין אותך לתפקיד הזה, נכון שאנחנו סוחבות אותם תשעה חודשים ארוכים בבטן, אבל מי מוכן לזה באמת? נותנים לך סלקל אחרי כמה ימים בבית החולים, וזהו, תתמודדי עם זה… ושלא יעבדו עליכן, את לא מרגישה ישר אמא… לוקח זמן להתרגל לתלות, לאחריות, לחוסר השינה… אבל כל שעה ודקה את אוהבת יותר, ומגוננת ועוטפת, וכשהחודשים עוברים והוא באמת מבין אותך, ומגיב אליך, ונקרע מצחוק מהשטויות שלך, את בכלל קרועה עליו, אבל זה לוקח זמן… ואז מזכירים לך שאת גם קצת קיימת, רובכן חוזרות לעבודה, אז קובעים לכם עובדה שמתנתקים קצת, אבל למי שנשארת בבית, טוב שיש אחרים שמזכירים לך שגם לך מותר, שזה לא חטא לרצות קצת לבד, בשבילך…

אז אני לבד. בבית. החלטתי שבחום הזה גם לא בא לי ללכת לשום מקום או לראות אף אחד… לעשות מקלחת ארוכה ולהכנס למטבח… מה בא לי לעשות??? קניתי אתמול שק של תפוחי אדמה, יפים כאלה, חמודים… אני מתה על תפוחי אדמה! אין מה לעשות, זה כנראה בגנים, האבא היקה היקר שלי, הדביק אותי באהבה הזאת, ואני רק מחכה לחופשה הבאה במינכן לאכול קצת קרטופל סלט או בראט קרטופל או סתם נקניקיה על פירה… אז אולי אחרי החופשה המיוחלת (שבתקווה תתקיים באוגוסט) אני אעשה קצת נחת לאבא ואקדיש פוסט לאוכל הבווארי, בינתיים נתמקד באיטלקי האהוב ונכין ניוקי.

ניוקי חשוב להכין מתפוחי אדמה עם קליפה עבה, בדרך-כלל אילו הצהובים-חומים המלוכלכים הם אילו עם הקליפה העבה (אגב גרמניה, יש להם תפודים מעולים לניוקי, ממש עם קליפה גסה כזאת, מעניין אם אפשר למצוא כאלה בארץ…), הרציונל בקליפה העבה היא בכך שהם יספחו כמה שפחות מים בזמן הבישול כי כדי להכין ניוקי ה"פירה" צריך להיות כמה שיותר יבש. ניתן לעקוף את הבעיה הזאת באפייה בתנור: אופים את תפוחי-האדמה על מצע של מלח גס כ-45 דקות בתנור, הם גם יוצאים עם טעם מעולה כזה כמו של מדורה, וגם אין צורך להוסיף מלח לבצק.

מתכון ל-4-5 אנשים:

לניוקי:

800 גרם פירה

250 גרם קמח

ביצה אחת

קורט מלח (למי שבישל את התפודים במים)

למילוי:

150 גרם מוצרלה

לרוטב:

סלסלת עגבניות שרי/עגבניות טריות

חופן בזיליקום

שום/בצל (לפי הטעם)

שמן זית

מלח, פלפל

הכנה:

כדי להצליח בהכנת הניוקי חשוב שתפוחי האדמה יהיו עדיין חמימים. אז תקלפו בעדינות ובעזרת מזלג, שלא תקבלו לי כוויות…

וכדי לקבל מרקם אוורירי ונימוך כדאי למעוך את הפירה בעזרת מועך-תפוחי אדמה

כשמכינים את הבצק, תוסיפו לתפודים ולקמח תחילה רק חלמון, ותתחילו ללוש

אם הבצק יהיה יבש מידי, תוסיפו גם את החלבון. עדיף לבצע את הפעולה הזאת בשלבים, כי אם תוסיפו את כל הביצה והבצק יהיה דביק מידי, תצטרכו להוסיף עוד ועוד קמח, והניוקי יהפוך לכבד ויאבד את האווריריות הכייפית שלו…

כשמגיעים לבצק אחיד, מרדדים אותו לעובי של כ-3 מ"מ

וחורצים עיגולים. אני נעזרתי בחותך רביולי, כמובן שאפשר להעזר גם בכוס קטנה

במרכז כל ניוקו (ביחיד…ניוקי ברבים, וגם: ניוקו באיטלקית זה גוש, וניוקה זאת "כוסית" בסלנג, שלא תגידו שאני לא מלמדת אתכם דברים חדשים 😉 ) שמים קוביה קטנה של מוצרלה, ומהדקים היטב.

מגלגלים כל כדור, אפשר גם לקפל לחצי ולהדק…כרצונכם, אני מעדיפה כדורים

במחבת מחממים מעט שמן זית עם שן שום או מעט בצל קצוץ. מוסיפים את העגבניות חתוכות בגסות, מתבלים במעט מלח, פלפל ובזיליקום טרי

מבשלים 4-5 דקות וטוחנים הכל במעבד מזון.

מחממים סיר עם מים ומעט מלח. זורקים את הניוקי למים הרותחים, ולאחר שהם צפים ממתינים עוד דקה-שתיים לפני שמוציאים אותם (ככה מוודאים שגם המוצרלה קיבלה את החום שהיא צריכה). מוסיפים את הרוטב (אני הוספתי גם כמה נגיעות של פסטו שנשאר לי מהפוסט הקודם…), וכמובן מי שרוצה גם קצת פרמיז'ן למעלה… יואווו כמה שזה טעים… חבל שאני צריכה לאכול הכל לבד 🙂

בתיאבון.

זאת הגרסא הקייצית למנה, בגרסא החורפית נמלא את הניוקי בגורגונזולה (גבינה כחולה), ונאכל ברוטב פונדו גבינות…יאמי!