מזג האויר, ובכלל כל תקופת החגים הזאת, עושים אותי קצת נוסטלגית. שעות על גבי שעות של ארוחות משפחתיות והאפור שבחוץ עושים לי שם משהו בפנים…. אחי הקטן הגיע מהעיר הגדולה מילאנו, לנשום קצת חמצן מולדת באוירת החגים, הטלפונים של-לפני הגעתו כללו כמובן את המשפט: "נו… ומה תכיני לי?" ולמרות שהזכרתי לו, שהוא זה שחי באיטליה, ושלהגיע לארץ לאכול את האוכל האיטלקי של אחותו נשמע קצת מטופש, כל אלו לא חסכו ממנו להתעקש להכניס אותי למטבח… הוא הזכיר לי טעמי ילדות. פעם, כשהינו ילדים, אבא עבד ברומא, ופיתח איזו מסורת, בימי שישי לפני הנסיעה לשדה התעופה והחזרה הביתה, הוא היה עוצר במקום קטן בויה קולה די ריאנזו, חנות שמוכרת רק פסטה טרייה, מעשי ידייהן של נונות מוכשרות, ובערב היינו יושבים ומתענגים על ארוחת פסטה איכותית וטרייה, שנשארה בפיותינו וליבינו שנים רבות. לפני כעשור, כשהגענו לרומא, גילינו לצערינו שהחנות נסגרה, וה-פסטה, מנת הדגל שלהם, לפחות לטעמיינו, לא נמצאה שוב בכל חיפושינו ברחבי המגף… הפסטה המדוברת היא סוג של טורטליני אלוהיים, הממולאים במוצרלה ופטריות פורצ'יני, מנה שבאמת לא הגישו לנו בשום מקום, ולא מצאנו באף מקום, אבל את הטעם המשכנו לקחת איתנו כל השנים. אז אחי הודיע שהוא מגיע, וזרק לי כפפה, אבל ממש גדולה, ובכל זאת הרמתי אותה, והחלו הניסיונות… אז קודם כל ישבתי שעות באינטרנט בחיפושים אחר מתכונים דומים, ולא מצאתי, אפילו לא משהו דומה, תחילה חיפשתי רק רביולי, כי טורטליני נהוג למלא בבשר או נקניק, אבל גם כשהרחבתי את החיפוש לא מצאתי כלום, כאילו שלהכניס מוצרלה לטורטליני או רביולי הוא איזשהו חטא, אז החלטתי להכנס למטבח ושיהיה מה שיהיה…
מתכון ל-4 עד 6 אנשים, תלוי ברעב:
לבצק:
500 גרם קמח רגילֿ
2 ביצים שלמות, חלמון אחד
כ-60 מ"ל מים
למילוי:
300 גרם מוצרלה
100 גרם פרמיז'ן
שקית פורצ'יני מיובשות (בדרך-כלל 10-13 גרם)
מלח, פלפל, אגוז מוסקט
הכנה:
לשים את הקמח והביצים, ולאט מוסיפים את המים עד לקבלת בצק אחיד, הבצק יוצא די קשה. עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר למנוחה של כ-20 דקות. את פטריות הפורצ'יני מכניסים לכוס עם מים רותחים למספר דקות.
מסננים את הפיטריות (לא שופכים את המים), ובמעבד מזון טוחנים מעט את הגבינות עם הפיטריות, אם התערובת יבשה מידי, מוסיפים מעט ממי הפורצ'יני ומתבלים במלח, פלפל ומעט אגוז מוסקט. תזכרו שמדובר במילוי של הטורטליני ולכן הטעמים לא צריכים להיות חזקים מידי.
מוציאים את הבצק מהמקרר ומרדדים במכונת פסטה. מדובר בבצק יבש לכן בדרך-כלל אין צורך לקמח אותו כשמעבירים במכונת הפסטה, אני רידדתי את הבצק עד רמה 6 במכונה. מתחילים בהכנת הרביולי… חותכים ריבועים בגודל הרצוי
במרכז כל ריבוע שמים כפית של המילוי
מקפלים למשולש, ומהדקים היטב את הצדדים (אם הבצק התייבש אפשר להרטיב מעט את הפינות ולהדק), חשוב להדק היטב כדי שבזמן הבישול המילוי לא "יברח". ואז לוקחים את קצוות המשולש, שני הקודקודים של הניצבים ומהדקים היטב
זהו…. זורקים לסיר עם מים רותחים ומעט מלח, כרוטב הייתי ממליצה רוטב שמנת פשוט: שמנת, מלח, פלפל, למי שאוהב מעט שום ופרמיז'ן למעלה…
במקרה הזה באמת כל המוסיף גורע!
תנסו להכניס את עצמכם לצלחת (כי לפעמים תמונה אחת לא מספיקה) תריחו את ריח הפטריות ביער גשום, את המוצרלה החמה נמתחת בפה וממלאת את הלשון שלכם באושר, כשאת הכל עוטפת המתיקות של השמנת… מרגישים את הטעם?
שופטי הקשים אמרו שמנה כזאת עוד לא הכנתי, והטעם ממש…אבל ממש דומה למקור… כשמתחילים ככה שנה, היא חייבת להיות מעולה, לא?!
המשך חג שמח ובתיאבון.
non ho ebraico in tastiera, quindi tocca in italiano….
Cibo italiano con nostalgia di casa si trova solo da te o da mamma….. Ma sicuramente…tu lo fai mejo…
Spero che la gente possa capire che da nessuna parte der paese se magna mejo che da te .. 🙂
Orgolioso sempre
נראה מעולה!!!
עשית לי חשק לקום ולהכין (למרות שאחרי חצות), כמה חבל שאין לי מכונת פסטה (עדיין)…
היי מורן,
תודה רבה! תקני לך אחת קטנה… מקסימום תכיני כמות גדולה ותקפיאי, אפשר לזרוק מהמקפיא ישר למים…
בהצלחה והמשך שבוע טוב,
רומי
זה בתכנון… עוד מעט יומולדת ואני כבר מכינה רשימת משאלות 😉
נראה לי פשוט. מעולה.
תודה רבה 🙂
תספרי אם תנסי… המשך חג שמח
באיזה רוטב?
היי רחל,
כתבתי לקראת הסוף… הכי מומלץ ברוטב שמנת פשוט
בתיאבון והמשך חג שמח,
רומי