פוסט מספר שישים. שנה עברה.

שנה עברה (ליתר דיוק זה יקרה בשבת). אם הייתם שואלים אותי לפני שנה כמה זמן אני אתמיד בכתיבת הבלוג, קרוב לודאי שהייתי אומרת חודש… גג חודשיים, לא האמנתי שזה ימשוך אותי כל-כך, המחוייבות השבועית הזאת, הנאמנות הזאת, הפוריות הלא מובנת הזאת (הייתי בטוחה שלא ישארו לי מתכונים אחרי שבועות בודדים ועל מה אכתוב בכלל) ו… הנני כאן.
בסיכום השנתי הזה עם עצמי, מצאתי את עצמי חושבת איך הגעתי לבלוג הזה בכלל, וכל השחזורים האלה הביאו אותי לסרט "ג'וליה וג'ולי", הסרט הזה שראיתי שוב ושוב, עשרות פעמים, גרם לי מחד, לאושר ולהתרגשות, כן, כי ככה גם אני מתרגשת מאוכל.. ומאידך, לעצבות כזאת בלתי מוסברת… הסרט הזה הביא אותי למקום שאני נמצאת בו היום.. בזכותו הלכתי ללמוד בישול בצורה מקצועית, פיתחתי את הידע שלי, שהביא אותי, עם חזרתי לארץ, לשבת מול המחשב ולהתחיל לשתף באהבה שלי, שהביאה אותי לשיתוף נרחב יותר בסדנאות פסטות שהתחלתי להעביר במהלך השנה הזאת, וכן, עד לכדי פתיחת חנות קטנה לפסטות, שהיא שלי ורק שלי…אז כן, זרקתי לכם רמזים פה ושם, ואני שמחה לבשר שממש בקרוב תפתח בתל מונד הפסטיפיצ'יו (pastificio) שלי, מעדניית הפסטה הקטנה שלי, בה אמכור פסטה טרייה יפה וצבעונית, ניוקי ורביולי שונים, בצהריים אשמש כ-tavola calda ויהיו שלוש-ארבע מנות היום שאפשר יהיה לקחת בטייק-אווי, ובערבים אמשיך לשתף באהבה שלי ולהעביר סדנאות. אני כל-כך מתרגשת, שהחזרה שלי לארץ דחפה אותי דווקא לעשות דברים שאני אוהבת, כל-כך פחדתי מלחזור לארץ, ומה יהיה ומה אני אעשה, וההורמונים של חודש שישי בכלל השפיעו על כל החשיבה בזמנו… והנה, שנה וחצי אחרי אני מגשימה חלומות קטנים…

ובדרך הביתה כשחשבתי מה לבשל בפוסט הנוכחי, לא יכולתי להתעלם משדות התותים הגדולים, שליד הבית, וקניתי שתי חבילות קטנות. את האחת חיסלנו כמעט מיד עם קצת סוכר, כי אפילו הקצפת היתה מיותרת… ועם השנייה החלטתי לגוון קצת, כי תותים תמיד מוגשים כמנה אחרונה, עם קצפת, עם גלידה, בטארט, עם קרם מסקרפונה (יאמי!), אבל בריזוטו כבר טעמתם אותם?!

מתכון ל-4 אנשים:

350 גרם אורז לריזוטו

כוס יין פרוסקו/שמפנייה/יין לבן יבש

חבילת תותים (תשאירו ארבעה יפים להגשה)

בצלצל שאלוט/חצי בצל לבן

כליטר וחצי ציר ירקות (תעמידו סיר עם גזר, כרישה, סלרי, בצל, מלח ופלפל, זה כבר יעשה את העבודה…)

50 גרם חמאה

כף שמן זית

50 גרם פרמיז'ן

כ-100 מ"ל שמנת לבישול

הכנה:

חותכים את התותים לקוביות קטנות

חופן מהתותים טוחנים במעבד מזון עם השמנת המתוקה.

קוצצים דק את הבצל. מחממים בסיר כף שמן זית ומחצית מהחמאה, ומוסיפים להם את הבצל עד הזהבה. מוסיפים את האורז ומזהיבים אותו מעט. מוסיפים את היין או הפרוסקו, ומערבבים עד שרוב הנוזלים מתאדים.

עכשיו מתחיל שלב האהבה… מוסיפים מצקת מהציר ומערבבים היטב, כך משקים לאט לאט את הריזוטו, ומערבבים כל הזמן כך שהאורז יספוג את הנוזלים. חשוב לשמור את הציר חם כל הזמן, אחרת אם נוסיף לתבשיל מים קרים זה יעצור את תהליך הבישול. לאחר כעשר דקות מוסיפים את קוביות התותים, כשממשיכים לשמור שיש מספיק נוזלים בסיר, ומערבבים כל הזמן, חמש דקות לאחר מכן, מוסיפים את קרם התותים עם השמנת ומקפלים אותו פנימה. אני אוהבת את הריזוטו שלי אל-דנטה ולכן בדרך-כלל לאחר 20 דקות הוא מוכן, כמובן שאתם מוזמנים לבשל אותו כמה שאתם רוצים, חשוב רק להמשיך להשקות אותו… כשתחליטו שדי, תכבו את האש, תוסיפו את שארית החמאה והפרמיז'ן ותסגרו את המכסה לכמה דקות לפני ההגשה.

אני אוהבת אותו ככה…

אפשר להוסיף לו זרזיף חומץ בלסמי לפני ההגשה (כן, כן, אלה המיושנים הם ממש כמו סירופ מתוק כזה, שאפשר להוסיף אפילו לגלידה), למי שאוהב טעם רענן יותר, אפשר לקצוץ קצת נענע למעלה ולהגיש.

אז יאללה, את מה שנשאר מהיין תמזגו לכוס, salute, לחיים ובתיאבון 🙂