בתקופה הזאת בשנה כל כך חשוב לי להיות בארץ, רק מי שנסע לכמה שנים, וחווה את יום הזיכרון ויום העצמאות בחו"ל, יודע ומכיר את התחושה הזאת. אתה הולך לטקס בשגרירות, ותלויים כמה דגלים ליד בית הכנסת ובאיזור הקהילה היהודית… אבל האוירה הזאת בארץ, שיש רק פה, העצב והאבל, שמתערבבים עם השמחה הגדולה, והילדים שלובשים חולצות לבנות ומניפים דגלים בכחול לבן… אם לא להרגיש ציוני בימים האלה, אז מתי?!?!
אז חג המנגלים מגיע… האיטלקים אוהבים את הבשר על האש כמו שהוא, נתח פיורנטינה עסיסי שמוגש בשלמותו על השולחן, מדמם לו בהנאה ומוגש עם זרזיף שמן זית ומלח גס למעלה… לא מרינדות, ולא עיסויים כאלה ואחרים, נותנים כבוד לבשר איכותי. אז אין לי היום המלצות ל"מנפנפים", אבל צריך גם תוספות וסלטים לקחת איתנו לפיקניקים…
פעם פרסמתי פה, פוסט עם שישה סוגי סלטי פסטה מיוחדים, שאפשר בהחלט להכין מראש ולקחת אתכם. בחבל מרקה (marche) אוהבים להגיש גם סלטי דגנים. סלטי חיטה או גריסי פנינה, המוגשים עם ירקות בגריל קצוצים דק בגודל החיטה, עם טונה וצלפים, או… בסגנון הסלט הכי איטלקי שיש, קפרזה.
הקפרזה הוא בעצם פרוסות עגבנייה, פרוסות מוצרלה ובזיליקום, המוגשות עם מעט שמן זית, מלח ופלפל שחור גרוס למעלה (אפשר גם מעט חומץ בלסמי),

אפשר להוסיף אותו לפסטה ולהגיש כסלט פסטה קר,

הסלט הכי איטלקי שיש: קפרזה
או במקרה הנוכחי, עם חיטה.
מתכון:
300 גרם חיטה (אפשר גם לערבב חיטה עם גריסי פנינה, או להשתמש רק בגריסי פנינה)
100 גרם מוצרלה (אני השתמשתי בבייבי מוצרלה)
200 גרם עגבניות (אני השתמשתי בשרי תמר, הן נהדרות בתקופה הזאת)
חופן עלי בזיליקום
חופן רוקט
שמן זית, מעט חומץ בן יין
מלח, פלפל שחור גרוס
הכנה:
מבשלים את החיטה על-פי הוראות היצרן (אני מהעצלנים שאף פעם לא זוכרים להשרות אותה קודם, לכן בדרך-כלל אני מבשלת אותה זמן ארוך יותר, כ-45 דקות על אש בינונית) לרמת אל-דנטה.
חותכים את העגבניות לקוביות קטנות, קורעים את המוצרלה, הבזיליקום והרוקט (הרוקט הוא תוספת ממש נחמדה, מוסיף מעט מרירות ואופי לסלט). כשהחיטה מוכנה מקררים אותה ומערבבים עם יתר המרכיבים, מתבלים בשמן זית, מלח, פלפל ומעט חומץ בן יין ומגישים.
סלט קייצי, מרענן ומאוד טעים.
שיהיה חג שמח!
אגב… ביום ראשון הבא, ה-11/5 אני עורכת סדנת פסטות קראת חג השבועות הקרב ובא… מעוניינים להצטרף? לפרטים והרשמה אתם מוזמנים להתקשר או לשלוח מייל
האמת שדווקא בכל מה שקשור לבשר על האש אני לא מתרשם יותר מדי מהמטבח האיטלקי, וגם מהביסטקה פיורנטינה לא התרשמתי יותר מדי שיצא לי לאכול אותו בפירנצה. למעט הפורקטה (שאני לא יודע אם נכון בדיוק להגדיר אותה כ"על האש") לא יצא לי לטעום הרבה גריל איטלקי טוב (מצד שני, גדלתי על אוכל בסגנון גרמני ורומני, ומעט קשה להתחרות בגריל של החברה האלה). בכל מקרה, הסלט עצמו נראה נהדר, שאכין פורקטה מעושנת אני בהחלט הולך לבחור בו כתוספת 🙂
אתה צודק, בשר על האש זה לא הצד החזק שלהם… ואתה לא צריך לחכות לפורקטה , הוא ממש קליל ומתאים לחום הזה 🙂
בתיאבון
רומי
אנחנו מכינים סלט כזה עם farro (לא יודע אם יש לזה תרגום מדויק לעברית).
היי סטס,
ה-farro הוא איזה זן של חיטה… זה הכי קרוב אליו בארץ 🙂