פסטו ג׳נובזה אמיתי

פסטו. תמיד יש לי אותו בבית, הפסטו כבר ביקר פה בבלוג יותר מפעם אחת, עם שקדים, עם פיסטוקים, ובסגנון סיציליאני. הירוק הירוק הזה שמשגע את כולנו, מיליון וריאציות, מלא סגנונות, לכל אחד יש את המתכון שלו, אבל פסטו אמיתי? ג'נובזה? יש רק אחד…

הליגורים (חבל ליגוריה, שבו העיר ג׳נובה) לוקחים מאוד ברצינות את הפסטו שלהם, את המתכון המקורי עושים בדרך אחת בלבד, משבעה מרכיבים בלבד, כולם איטלקים מקומיים, וכוללים כמובן את הבזיליקום המקומי שלהם. מקור השם פסטו מין הפועל pastà ומשמעו לכתוש, כי את הפסטו יש לכתוש במכתש משיש ועלי מעץ, מעבד המזון המודרני, מוציא מן הבזיליקום מעט חומציות לדעתם, לכן אם אין ברירה ומשתמשים בו, אז לפולסים קצרים, כשהבזיליקום נטחן אחרי יתר המרכיבים, פרט לשמן

ה-פסטו ה-מקורי בהחלט

מתכון:

צרור בזיליקום (סעו לג׳נובה לקצור לכם צרור? 🙂 ) כ-50 גרם עלים

חצי כוס שמן זית איכותי

6 כפות פרמיז׳אנו רג׳אנו מגוררת

2 כפות פיקורינו

2 שיני שום

כף צנוברים

חצי כפית מלח גס

הכנה:

בהוראות ההכנה המסורתי שלהם הם שוטפים את הבזיליקום במי קרח, מייבשים אותם ייבוש מלא. (חישוב כמות השום היא שן שום על כל 30 עלי בזיליקום קטנים. מתחילים בכתישת השום, מעט גרגירי מלח גס והצנוברים (טבעיים, לא קלויים) עד קבלת קרם, לאט לאט מתחילים לכתוש את עלי הבזיליקום, מוסיפים לאט את הגבינות ולבסוף את שמן הזית לאט לאט.

או פשוט טוחנים הכל יחד 🙂

אפשר לשמור במקרר 10 ימים, פשוט לכסות את הפסטו ב׳אצבע׳ של שמן זית, כך הוא גם לא משחיר, אפשר גם להקפיא אותו בפלסיק לקרח, ואז יש לכם ׳מנות׳ של פסטו לפי הצורך, כדי שיהפוך לרוטב של פסטה צריך רק להוסיף לו שתי כפות ממי בישול הפסטה, והוא הופך לקרמי ונהדר

בתיאבון.