כשחבר טוב הולך לטייל בשבת ללקט, חושב עליך ומגיע עם זר של פרחים. הרבה יותר שווה מסתם זר של פרחים, זר של אספרגוס בר, טרי ירוק ויפיפה, מצד אחד חבל ׳לבזבז׳ על סתם חביתה או פריטטה, מצד שני השילוב של ביצה ואספרגוס הוא בגדר חובה. אז אפשר לצלות אותו קצת במחבת עם שמן זית או
הבלוג שלי עוד מעט חוגג שבע שנים, ופתאום שמתי לב שלא נתתי לכם את אחד המתכונים הקלאסיים ביותר של המטבח האיטלקי. רביולי ריקוטה ותרד. הרביולי, היא בעצם פסטה ממולאת, הנוצרת משתי שכבות של בצק, בדרך כלל מבצק עם ביצים, במגוון רב של מילויים ושמות, הטורטליני בדרך כלל ממולאים בבשר, האניולטי בבשר או בגבינות, הרביולי יכולים
או Ciambelline al vino מאז שעברתי לקיבוץ מגל, המטבח שלי כולל הרבה יותר שמן זית (כן, מסיק מגל, זה בגללכם 🙂 ). בכלל יש נטייה בארץ לחשוב, שהמטבח האיטלקי הוא מאוד ׳חלבי׳, הכל כולל שמנת וחמאה ובשמל או שמנת ופטריות, וזה כל כך לא נכון. יש במטבח האיטלקי המון בשרים ותבשילים, ודגים, ויש עולם שלם
חגים ואוכל וחגים ואוכל, כל הזמן מנסים לחדש ולרענן ולגוון את המנות הקלאסיות שכל אחד מאיתנו מכין (כמובן בלי לוותר על המרק עם האיטריות או הגפילטע). אנחנו בית של ניוקי, בערך פעמיים בשבוע הבת שלי חוזרת מהגן ושואלת, אמא אפשר היום ניוקי? אז אני מעמידה אותה איתי במטבח, מכינה את הבצק והיא יוצרת את ׳הנחשים׳
אז נכון שאני תמיד אכין לזניה מדפי פסטה טריים, אבל הנה פתרון למקצרי הדרך. החלטתי להפוך את את הלזניה הקלאסית, ולהעמיד אותה כמו תבנית של שמרים שושנים, אותה הגברת בשינוי האדרת. המילוי של הלזניה הוא הכי אביבי שיש בעיני, שילוב של זוקיני וכרישה, עם מעט גרידת לימון, שמוסיפה רעננות מדהימה. כמובן שאפשר להחליף בכל ירק
יש לכם פסטה? יש לכם ברוקולי? יופי. תוך רבע שעה יש לכם פסטה טעימה, אבל ממש טעימה, הכי לא מתאמצת, אביבית ורעננה. המקור של המנה הזאת מחבל פוליה, שבדרום איטליה, ונוהגים להכין אותה עם אורקייטה orecchiette (אוזן זה אורקיו באיטלקית, כי צורתם היא כמו אוזן קטנה) זאת פסטה אופיינית לאיזור, ונחשבת pasta povera, פסטה ענייה.
יש כל-כך הרבה מודעות עכשיו לאוכל בריא, כל הזמן מנסים להוציא את המטוגן מחיינו, אבל לפעמים? אנחנו פשוט צריכים את זה, אוכל מטוגן הוא כייפי ומענג, ומשמח, להפחית אבל לא להוציא אותו לגמרי מהתפריט. בתחילת דרכו של הבלוג (אי שם לפני שש שנים) פרסמתי מתכון לסופלי, שהם הגרסא הרומאית לארנצ׳יני, הריזוטו הוא אדום, היום החלטתי
הבלוג שלי בן שש היום… לא הכנתי לו את האוכל שהוא אוהב, או עוגה מיוחדת, אבל התאריך הזה תמיד קופץ לי ביומן, כמו יום הולדת של חבר ילדות שאתה אף פעם לא שוכח, גם אם אתה לא נפגש איתו כל יום כמו פעם, אלא רק אחת לכמה זמן. הכל התחיל בקטן, בלחלום על רומא ועל
כן כן לא טעיתי בכותרת. אני מודעת לעובדה שפחמימה על פחמימה מרתיעה רבים מכם, אבל מה יותר מתאים לרוח ולגשם שמשתוללים שם בחוץ, מאשר מנה חמה, מחבקת ומנחמת. הכל התחיל מזה שכשחייתי ברומא, אהבתי מאוד את הפיצה אל-טליו מתחת לבית שלי. ההתרגשות התמידית הזאת, של איזה פיצות לבחור לארוחת צהריים, ועם העיניים הגדולות שלי תמיד
חנוכה בסגנון שלי 🙂 כבר כמה ימים שאני מתבחבשת עם הכותרת, איך מעלים כאלה מתכונים שווים כפוסט אחד? איך מתארים אותם? מצד אחד הכי נכון להציג אותם כלביבות לכבוד החנוכה, מצד שני כשעמדתי וטיגנתי כל מה שעבר לי בראש היו שווקי חג המולד הקרים של איטליה. אז למי מכם שיש רעיון גאוני אחר לפוסט הזה,
נובמבר כבר לגמרי פה, והמנה שהכי מזדהה אצלי עם חורף זאת מנה של ריזוטו מהביל, חם ומנחם, אך נראה שהחורף ממאן לבוא, אז החלטתי לקחת את המנה החורפית הזאת, לתת לה קצת גוון מקומי ורענן, ולהכין ריזוטו חצילים משגע. כולנו אוהבים חצילים כמעט בכל צורה, כבר הכנתי מהם בעבר גלילות חצילים, קציצות חצילים, כמובן שתמיד
כשמגיעה השעה 12:00 בצהריים, הבטן יודעת ששעת הצהריים מתקרבת והראש מתחיל לחשוב… איזה פסטה נכין היום ושיהיה הכי מהיר, הכי כייפי והכי פחות כלים לשטוף אחרי. אני בעצם יכולה לחיות ממתכוני פסטה בחמש דקות ומחמישה מרכיבים, זה תמיד משמח אותי, איך מכמה חומרי גלם טובים מגיעים לתוצאות מעולות, הרי זה כל הקסם של המטבח האיטלקי
ריח של תחילת שנה, ה-1 לספטמבר כבר מאחורינו, תקופה של הסתגלויות ושינויים, והנה החגים כבר בפתח, רבעוש ועוד רבעוש ועוד רבעוש של אוכל ומשפחתולוגיה לפנינו, והשאלה הגדולה של ׳מה מכינים?׳ ולכמה אנשים? ואם יהיה מספיק אוכל, או שמה יותר מידי… רוב האנשים שאני מכירה, כבר יודעים מה יכינו לחג, גם אצלינו יש תוכנית אומנותית שכוללת
קיץ ברומא. חם ולח בדיוק כמו בארצינו הקטנטונת, עשרות צעירים עומדים בתור לדוכן קטן בצד הפיאצה, זר לא יבין זאת… מה מוכרים שם בדוכן (או יותר נכון דוכנון קטנטן של מטר על מטר), ששווה לעמוד עבורו שעות בתור? הגרטקקה Grattachecca המרענן הרשמי של הקיץ הרומאי, מדובר בסך הכל בשבבי קרח, שמעליהם שופכים סירופ בשלל צבעים
מכירים את הימים האלה שאין לכם כח להכנס למטבח? חם, רעבים ובא לכם אוכל טעים בלי להתאמץ? או, אז בשביל זה אני פה 😉 ברור שגם לי יש ימים כאלה, והסנדלר הולך הכי יחף, אבל אפשר לפנק את עצמכם במינימום מאמץ… זמן בישול הפסטה ו-5 מרכיבים בלבד! חוץ מזה נשארה לי גבינה משבועות… מתכון ל-4
חג השבועות, חג הגבינות, חג הפסטות קרב ובא… זה החג האהוב עלי בשנה (טוב נו אני גם קצת קרניבורית, אבל אני חיה על פסטות וגבינות) אז לכבוד החג, פרט לשלל הפסטות, החלטתי להכין לכם גם קציצות מדהימות ורכות מריקוטה ברוטב עגבניות עדין. כבר הכנתי בעבר קציצות מגבינות, את הפלוטה המטריפות, קציצות מגבינות קשות מטוגנות, האופייניות לחבל
בשבוע שעבר הוזמנתי לאירוע אינטימי, קטן וטעים שאירגנה חברת ברילה, לרגל השקת הפסטה החדשה שלהם אקדמיה ברילה, בהנחייתו של שף רוברטו באסי, שף הבית של האקדמיה שהגיע אלינו ישירות מפארמה. אז כמו שאתם יודעים פסטה זה החיים, ולבשל קצת באיטלקית לזכר ימים עברו, זה הכי נחמד, וכן פסטה טרייה זה האופטימלי, אבל לפעמים צריך שהפסטה
נשארו לכם פלפלים קלויים מיום העצמאות? אז למה לא להפוך אותם לרוטב נעים וטעים לפסטה? מתכון קליל וטעים לאוהבי הגמבות, וכמו שאני אוהבת מ-5 מרכיבים, בזמן בישול הפסטה… הכל התחיל בביקור האחרון שלי במשק יעקבס, שם קרצה אלי מקצה המקרר הריקוטה סלטה (ricotta salata- מלוחה) גבינה קשה ומלוחה, ולא קרמית כמו אחותה הפרסקה-הטרייה, היא מוכרת במיוחד
טורטה קפרזה עוגת שוקולד לחג, ללא גלוטן, 10 דקות הכנה, 30 דקות אפייה וזה שלכם… שוקולד כבר הזכרתי?? הטורטה קפרזה (כן כמו הסלט), מגיעה מהאי קפרי, באיזור נאפולי. הסיפור אומר שהיא הומצאה אי שם בשנות ה-20, כשהאופה המפורסם המקומי שכח פשוט להוסיף קמח לעוגת השוקולד והשקדים שלו, וגילה שהטעות שלו יצאה לא פחות ממדהימה. העוגה
המתכון הזה פורסם במגזין על השולחן באוקטובר האחרון, ואחרי שחיים (אחד העוקבים הראשונים שלי) הכין אותה השבוע והעלה את התמונה לפייסבוק, נזכרתי שהמתכון לא קיים כאן בבלוג, ושאני חייבת לשתף אתכם. הפרמיז׳אנה האמיתית היא ממלנזנה, מחצילים, ואת המתכון שלה אפשר למצוא כאן. את הגרסה הזאת, עם הדלעת לא רואים הרבה, הגרסא הצפונית למתכון, אבל זאת וריאציה
חמש שנים. 150 מתכונים. והמון געגועים לארץ מגף אחת, לאוכל, לניחוח, למטבח שמאוד מחובר לאדמה ולמסורת. חמש שנים שאני מבשלת, כותבת, משתפת, מעולם לא שיניתי פוסטים או צילמתי מחדש… יש משהו בגדילה הזאת עם השנים, החוויות שאני עוברת בחיי הפרטיים ומתבטאים גם הם בפוסטים השונים, אני מעלעלת לפעמים, ונזכרת בנקודות זמן בחיים שלי, ואיך גדלתי בתוך
בת חן ואני גרות במרחק קילומטר אחת מהשנייה, ונפגשנו דווקא און ליין מאחורי המקלדת במרחבי הרשתות החברתיות… קבענו להפגש לבוקר של בישולים יחד, ואני אמרתי, שאם כבר נפגשות בואי נעשה את זה מעניין… נכין פסטת ביצים משובחת וניקח את זה כל אחת לעולם שלה, אני לעולמי האיטלקי, ובת חן, שפית מקצועית במגוון תחומים, אבל ספצית
הלחץ החברתי למתכון גרם למתכון נוסף היום 🙂 כשקבעתי להפגש עם בת חן (ראו בפוסט הקודם), היא תיארה לי בערגה וגעגוע עוגיות לימון טוסקניות שהיא אכלה בביקור האחרון שלה בטוסקנה, אז ישבתי וחיפשתי ברשת מתכונים של ביסקוטי לימוניים וזה המתכון שהגענו אליו. בת חן גם שמרה מביקורה במגף לימונים מטורפים מאמלפי, כך שבכלל קיבלנו את הדבר
שמן. בצק. טיגון. המסך שלי מלא בכאלה… נראה שכל שף או בלוגר אוכל עוסק בשמן עמוק בימים אלה, אז מי אני שאשבור את השרשרת?? חנוכה, וגם קריסמס, נחגגים השנה ביחד, אז אם כבר מטגנים אז בסגנון איטלקי. כשחייתי באיטליה, כל קיץ הייתי נוסעת לסיציליה וחוזרת עם קופסת הפתעות. קנולי סיציליאני ׳דלה נונה׳, עם ריקוטה או