בלוג

בעוד כמה ימים יחגגו את חג ליל כל הקדושים (הדלועים הגדולים אצל הירקן גרמו לי לבדוק את התאריכים ביומן), אפשר להכין המון דברים קסומים עם דלעת, ריזוטו, ניוקי מדהימים, לאחרונה גם מילאתי איתם רביולי… השאלה אם כבר הכנתם עוגה עם דלעת? העוגה הזאת, היא קרוסטטה, עוגה של בצק פריך שאופיינית לצפון איטליה, השילוב של המתיקות של

עונת החגים, עוברים מארוחה לארוחה, ובין לבין מנסים להנות גם מאוכל קליל, גם לחיך וגם להכנה. הסקלופיני תמיד היו המנה החביבה עלי לארוחת צהריים נהדרת בכלום מאמץ או השקעה. בתחילתו של הבלוג הכנתי סקלופיני  מעוף עם יין ולימון, הפעם אכין אותם עם יין מרסלה. יין המרסלה הסיציליאני, מוגש בדרך-כלל כדג׳סטיף, כיין קינוח חזק ומתקתק. השילוב שלו

ימים כאלה טרופים של עבודה, ילדים, פסטות, בריכה, ניוקי, קייטנה, לזניות, הסעות… אין רגע לאכול או לחשוב על אוכל, אז מוצאים פתרונות מהירים, אבל הכי חשוב שיהיו גם טעימים. השילוב של הזוקיני הולך מצויין עם טעמי הים, אפשר עם סלמון טרי, אפשר עם שרימפסים, אני שילבתי עם סלמון מעושן, שגם מוסיף ניגודיות מדהימה בעיני, וכרגיל והכי

נראה שהחג מעולם לא היה פוטוגני יותר. כל הפיד שלי לבן, עם המוני חידושים של בצקים ומאפים, בשילוב גבינות טריות, מעושנות, קשות וטעימות… אבל מי מכם שעוקב אחרי יודע שאני בחורה של קלאסיקות, ולא מחליפה סוס מנצח. לכן הכנתי לכם רביולי גבינות מעודן ורך, השימוש של החלב בבצק נהוג בצפון איטליה, מה שנותן לרביולי מגע

חג השבועות בפתח, חגיגה של גבינות, פירות הארץ, ובצקים… המון בצקים. הפוקאצ׳ה היא האנטיפסטי האולטימטיבי, אפשר לאכול אותה כמו שהיא, עם זרזיף שמן זית למעלה, וקצת רוזמרין, אפשר להוסיף ירקות, פירות (כן, גם פירות), וכמובן גבינות. את בצק ,הפוקאצ׳ה אפשר להגיש בתבנית, כפוקאצ׳ה גבוהה, בסגנון הפוקאצ׳ה בראזה, מתכון שנתתי פה ממש בתחילת דרכי. הבצק תופח ישירות בתבנית,

פסטו. תמיד יש לי אותו בבית, הפסטו כבר ביקר פה בבלוג יותר מפעם אחת, עם שקדים, עם פיסטוקים, ובסגנון סיציליאני. הירוק הירוק הזה שמשגע את כולנו, מיליון וריאציות, מלא סגנונות, לכל אחד יש את המתכון שלו, אבל פסטו אמיתי? ג'נובזה? יש רק אחד… הליגורים (חבל ליגוריה, שבו העיר ג׳נובה) לוקחים מאוד ברצינות את הפסטו שלהם,

או אפויים בתנור… התוספת שתופסת פסח מתקרב, הרשת גועשת ושוצפת במתכונים לרוב, פינטרס משתגע מסידורי השולחנות המרהיבים, וקבוצתינו הנחמדת ״מבשלים ביחד״ חברה לה שוב כדי לעשות לכם קצת סדר בבלאגן, ולארגן לכם שולחן חג טעים ומפתה, עם מיטב הרעיונות למתכונים לחג, מסלטים ועד עיקריות. אני אחראית על תוספת נהדרת, והיתרון העיקרי שלה? אפשר להכין אותה גם

איך יודעים שבא אביב? מסתכלים סביב סביב… אדניות עשבי התיבול שלי חזרו לתחייה, המרווה יפיפיה ואפילו הבזיליקום ירוק ויפה. אחת הקבוצות שבילתה אצלי בסדנא בשבוע שעבר, המשיכה ממני הישר לחופשה ברומא, ועם ההמלצות על המסעדות, על השווקים, המחשבה על הארטישוקים במלוא הדרם, המוגשים אלה-רומנה או אלה-ג׳ודאה. הפסטות הרומאיות המסורתיות האמטריצ׳יאנה והקרבונרה, ואיך אפשר בלי הסלטימבוקה? אז

כולם אוהבים ניוקי, אבל לערבב תפוחי אדמה וקמח זה צנוע ופשוט מידי בשביל האליטה הטוסקנית 😉 לכן הם המציאו את הנודי (gnudi עירומים). זאת מנה טוסקנית קלאסית, הם נקראים נודי או רביולי נודי, כי הם רביולי ממולאים בריקוטה בתרד, ש'עירומים' מהבצק שלהם… הטוסקנים ממלאים תבנית ב-2-3 קילו של קמח דורום, מכינים כדורים קטנים מריקוטה או

שכמובן הופך ברגע לרוטב של פסטה… הארטישוקים עכשיו מדהימים ביופיים, סגולים וירוקים, ראיתי אותם בשוק ולרגע קט, עם השמש החורפית הזאת, הרגשתי בקמפו די פיורי. הפרחים היפים האלה, הנראים כשרביטים בידי המלך. הרומאים אפילו התייחסו אליהם כאל צמחי אהבה, שיש בהם סגולה לבן זכר… ברומא משתמשים המון בקרצ׳ופי (carciofi ארטישוקים), יש את הקרצ׳ופי אלה-רומנה, ואלה-ג׳ודיאה,

הבלוג שלי בן ארבע. הרבה פעמים השנה חשבתי אולי לחדש אותו, לצלם מחדש את המתכונים הישנים, למחוק את העבר הלא רלוונטי, חופשות הלידה, בעלי דאז, שכבר לא, לתקן את הכל להיום, למותג 'רומינה' שאני אט אט בונה. השם הזה, הכינוי שלי, מעטים קראו לי לי כך (דודה שלי, חברה טובה), והיום מתקשרים אלי ומחפשים את

אוכל מנחם. האמת שמעולם לא התחברתי למונח הזה… אוכל טעים, אוכל משביע, אוכל מחמם, אוכל מרגש, גורם לאושר כזה שמדגדג אותך עד לקצות האצבעות ברגליים… מנחם? חשבתי הרבה על המונח הזה, כשחברנו לנו שוב יחד, הקבוצה הקטנה והמוכשרת שאני חברה בה, והוחלט להכין נחמה בצלחת. הראש (והבטן) שלי התעופפו לאלפי כיוונים… מנחם הכוונה מחמם? מרק מהביל

היום חוגגים בעולם את חג המולד (Natale), ובשבוע הבא את הסילבסטר, ואת פתיחתה של השנה האזרחית החדשה… קר בחוץ, והשמש שקרנית, כך בטח גם בוודאי גם בכמה ערים באיטליה, אולי קר יותר, אולי יורד לו שלג, הרחובות מקושטים, החנויות סגורות, ריח של אח וערמונים ברחובות. זה החג הכי משפחתי שיש, כולם בבתים שותים צ׳וקולטה קלדה,

או איך הכל בעצם התחיל… אמא שלי מספרת שהגננות בגן שלי בפאדובה, התלוננו שרומי אוכלת הכל לבן, פסטה ביאנקה, אורז-ריזו ביאנקו, עוף-פולו ביאנקו. בעיני רוחי אני עדיין אותה הילדה, שגדלה לנערה שהשניצל לא נגע בפירה, שלא נגע בקטשופ, ואפילו חביתה לא ידעתי להכין… לפני כמה שבועות חברתי לקבוצה של אנשים מוכשרים, שהאהבה הגדולה שלהם היא אוכל,

פוסט במתכונת קצת שונה… שמחה לארח את איתן וכסמן, צילום אוכל ועוד, לטיפים קטנים של צילום אוכל. הטיפים על איתן, המסביב עלי 🙂 אנחנו חיים בעולם שכולו מדיה ושיתוף, בעודינו מתלבטים איזו מנה נאכל מהתפריט, או באיזה קינוח נסיים את הארוחה, אנחנו כבר שוקלים מאיזה זוית נצלם אותה, עם המזלג תקוע במנה? אחרי שטעמנו ממנה? נשתף