מצאתי רדיקיו אצל הירקן, העולש האדום היפה הזה, עם המרירות המיוחדת שלו, יכול להיות בסיס להמון מתכונים מוצלחים. קיבלתי השבוע גם שפק איכותי ביבוא אישי, והשילוב ביניהם פשוט מנצח. חמש דקןת עבודה, ועונג אין סופי… אפשר להגיש אותו כאנטיפסטי משגע, או כתוספת לסטייק איכותי, אפשר גם להכין אותו בדיוק כמו במתכון, להוסיף קצת שמן זית,
בעוד כמה ימים יחגגו את חג ליל כל הקדושים (הדלועים הגדולים אצל הירקן גרמו לי לבדוק את התאריכים ביומן), אפשר להכין המון דברים קסומים עם דלעת, ריזוטו, ניוקי מדהימים, לאחרונה גם מילאתי איתם רביולי… השאלה אם כבר הכנתם עוגה עם דלעת? העוגה הזאת, היא קרוסטטה, עוגה של בצק פריך שאופיינית לצפון איטליה, השילוב של המתיקות של
עונת החגים, עוברים מארוחה לארוחה, ובין לבין מנסים להנות גם מאוכל קליל, גם לחיך וגם להכנה. הסקלופיני תמיד היו המנה החביבה עלי לארוחת צהריים נהדרת בכלום מאמץ או השקעה. בתחילתו של הבלוג הכנתי סקלופיני מעוף עם יין ולימון, הפעם אכין אותם עם יין מרסלה. יין המרסלה הסיציליאני, מוגש בדרך-כלל כדג׳סטיף, כיין קינוח חזק ומתקתק. השילוב שלו
הסתיו כבר כאן. בסדר, בסדר, עוד חם נורא והולכים לים ולבריכה, אבל בבוקר, לדקות בודדות יש תחושה שהוא כבר ממש מתקרב. ומה יש בסתיו? דלועים גדולים ויפים וכתומים. כבר הכנתי לכם ניוקי מדלעת, וריזוטו במרק דלעת, אני ממש אוהבת דלועים. כשיש מילוי כתום ברביולי באיטליה, זה לא בטטה כמו שנהוג לחשוב, אלא דלעת עם שילובים
או פסטה אלה- קרודיולה אוגוסט וחם וילדים ובלאגן… אני מרגישה שאני גונבת שאריות צ׳יפס ושניצלונים כבר ימים שלמים, וחשקה נפשי בפסטה קלילה (אצלי הסלט זה לא אוכל, אלא אם כן הוא עוטף קצת פסטה). אז בחרתי בקרודיולה, crudo באיטלקית זה חי, נא, שלא עבר בישול, הכוונה היא שכל מרכיבי הרוטב של הפסטה, כמובן פרט לפסטה
כשהקבוצה המוכשרת בה אני חברה, ״מבשלים ביחד״ התחילה לדבר על זכרון ילדות, קפצה לי שוב ושוב הפסטה לראש, ואז פיצה, ואז חזרתי לפסטה, הרי זה גם מה שהילדים שלנו הכי אוהבים לאכול, לא כך? ואז… עצמתי עיניים, התעלמתי מהארבעים מעלות בצל ואחוזי הלחות הגבוהים, התרכזתי חזק בחוש הריח, ועפתי למחוזות רחוקים… Natale (או קריסמס ביתר
ימים כאלה טרופים של עבודה, ילדים, פסטות, בריכה, ניוקי, קייטנה, לזניות, הסעות… אין רגע לאכול או לחשוב על אוכל, אז מוצאים פתרונות מהירים, אבל הכי חשוב שיהיו גם טעימים. השילוב של הזוקיני הולך מצויין עם טעמי הים, אפשר עם סלמון טרי, אפשר עם שרימפסים, אני שילבתי עם סלמון מעושן, שגם מוסיף ניגודיות מדהימה בעיני, וכרגיל והכי
נראה שהחג מעולם לא היה פוטוגני יותר. כל הפיד שלי לבן, עם המוני חידושים של בצקים ומאפים, בשילוב גבינות טריות, מעושנות, קשות וטעימות… אבל מי מכם שעוקב אחרי יודע שאני בחורה של קלאסיקות, ולא מחליפה סוס מנצח. לכן הכנתי לכם רביולי גבינות מעודן ורך, השימוש של החלב בבצק נהוג בצפון איטליה, מה שנותן לרביולי מגע
חג השבועות בפתח, חגיגה של גבינות, פירות הארץ, ובצקים… המון בצקים. הפוקאצ׳ה היא האנטיפסטי האולטימטיבי, אפשר לאכול אותה כמו שהיא, עם זרזיף שמן זית למעלה, וקצת רוזמרין, אפשר להוסיף ירקות, פירות (כן, גם פירות), וכמובן גבינות. את בצק ,הפוקאצ׳ה אפשר להגיש בתבנית, כפוקאצ׳ה גבוהה, בסגנון הפוקאצ׳ה בראזה, מתכון שנתתי פה ממש בתחילת דרכי. הבצק תופח ישירות בתבנית,
יום העצמאות למדינה, כל כך הרבה טענות ותלונות יש לנו על חצי סיכת על מפת העולם שלנו, ובכל זאת, היא שלנו,אין לנו אחרת. שנים שחייתי בחו״ל, תמיד הייתה הכמיהה הזאת של להיות בארץ, הגעגועים. בשנים האחרונות עברתי כאלו תהפוכות, וכל חגיגת עצמאות, היא גם חגיגה קטנה פרטית משלי. אתמול חגגתי בפעם הראשונה גם במושב שלי, בכורי
פסטו. תמיד יש לי אותו בבית, הפסטו כבר ביקר פה בבלוג יותר מפעם אחת, עם שקדים, עם פיסטוקים, ובסגנון סיציליאני. הירוק הירוק הזה שמשגע את כולנו, מיליון וריאציות, מלא סגנונות, לכל אחד יש את המתכון שלו, אבל פסטו אמיתי? ג'נובזה? יש רק אחד… הליגורים (חבל ליגוריה, שבו העיר ג׳נובה) לוקחים מאוד ברצינות את הפסטו שלהם,
או אפויים בתנור… התוספת שתופסת פסח מתקרב, הרשת גועשת ושוצפת במתכונים לרוב, פינטרס משתגע מסידורי השולחנות המרהיבים, וקבוצתינו הנחמדת ״מבשלים ביחד״ חברה לה שוב כדי לעשות לכם קצת סדר בבלאגן, ולארגן לכם שולחן חג טעים ומפתה, עם מיטב הרעיונות למתכונים לחג, מסלטים ועד עיקריות. אני אחראית על תוספת נהדרת, והיתרון העיקרי שלה? אפשר להכין אותה גם
איך יודעים שבא אביב? מסתכלים סביב סביב… אדניות עשבי התיבול שלי חזרו לתחייה, המרווה יפיפיה ואפילו הבזיליקום ירוק ויפה. אחת הקבוצות שבילתה אצלי בסדנא בשבוע שעבר, המשיכה ממני הישר לחופשה ברומא, ועם ההמלצות על המסעדות, על השווקים, המחשבה על הארטישוקים במלוא הדרם, המוגשים אלה-רומנה או אלה-ג׳ודאה. הפסטות הרומאיות המסורתיות האמטריצ׳יאנה והקרבונרה, ואיך אפשר בלי הסלטימבוקה? אז
או הלזניה שהתחפשה… פורים מתקרב, אני אישית לא חובבת אזני המן, את הפרג אני אוהבת רק עם חמאה ברוטב של הרביולי, ובכלל מעדיפה את הקלוריות ׳לבזבז׳ על אוכל ולא על מתוקים… בשנה שעברה פרסמתי מתכון לעוגיות שקדים שמככבות במשלוחי המנות בצפון איטליה, השנה אתמקד בתחפושות, ובמקום להכין לזניית ברוקולי קלאסית, אכין וריאציה שלה, בצורת הגשה מדהימה וטעימה,
באוירת יום האישה, חורגת ממנהגי וכותבת פוסט ללא מתכון. בשבועות האחרונים יצא לי להעביר הרבה סדנאות לקבוצות של נשים, חלקן הכירו ביניהן קודם לכן, חלקן התוודעו אחת לשניה רק בערב עצמו… האנרגיה בחדר, האווירה, הכח הנשי שיוצר חברות וכימיה ברגע, כשאת הכל עוטפת האהבה לאוכל איכותי וטוב… מתרגשת מכל ערב כזה, וגאה להיות אישה, עצמאית וחזקה, שמגשימה חלומות
כולם אוהבים ניוקי, אבל לערבב תפוחי אדמה וקמח זה צנוע ופשוט מידי בשביל האליטה הטוסקנית 😉 לכן הם המציאו את הנודי (gnudi עירומים). זאת מנה טוסקנית קלאסית, הם נקראים נודי או רביולי נודי, כי הם רביולי ממולאים בריקוטה בתרד, ש'עירומים' מהבצק שלהם… הטוסקנים ממלאים תבנית ב-2-3 קילו של קמח דורום, מכינים כדורים קטנים מריקוטה או
שכמובן הופך ברגע לרוטב של פסטה… הארטישוקים עכשיו מדהימים ביופיים, סגולים וירוקים, ראיתי אותם בשוק ולרגע קט, עם השמש החורפית הזאת, הרגשתי בקמפו די פיורי. הפרחים היפים האלה, הנראים כשרביטים בידי המלך. הרומאים אפילו התייחסו אליהם כאל צמחי אהבה, שיש בהם סגולה לבן זכר… ברומא משתמשים המון בקרצ׳ופי (carciofi ארטישוקים), יש את הקרצ׳ופי אלה-רומנה, ואלה-ג׳ודיאה,
הבלוג שלי בן ארבע. הרבה פעמים השנה חשבתי אולי לחדש אותו, לצלם מחדש את המתכונים הישנים, למחוק את העבר הלא רלוונטי, חופשות הלידה, בעלי דאז, שכבר לא, לתקן את הכל להיום, למותג 'רומינה' שאני אט אט בונה. השם הזה, הכינוי שלי, מעטים קראו לי לי כך (דודה שלי, חברה טובה), והיום מתקשרים אלי ומחפשים את
אוכל מנחם. האמת שמעולם לא התחברתי למונח הזה… אוכל טעים, אוכל משביע, אוכל מחמם, אוכל מרגש, גורם לאושר כזה שמדגדג אותך עד לקצות האצבעות ברגליים… מנחם? חשבתי הרבה על המונח הזה, כשחברנו לנו שוב יחד, הקבוצה הקטנה והמוכשרת שאני חברה בה, והוחלט להכין נחמה בצלחת. הראש (והבטן) שלי התעופפו לאלפי כיוונים… מנחם הכוונה מחמם? מרק מהביל
היום חוגגים בעולם את חג המולד (Natale), ובשבוע הבא את הסילבסטר, ואת פתיחתה של השנה האזרחית החדשה… קר בחוץ, והשמש שקרנית, כך בטח גם בוודאי גם בכמה ערים באיטליה, אולי קר יותר, אולי יורד לו שלג, הרחובות מקושטים, החנויות סגורות, ריח של אח וערמונים ברחובות. זה החג הכי משפחתי שיש, כולם בבתים שותים צ׳וקולטה קלדה,
או חגיגות פסטה עם כל אושרו של הים נכון חנוכה סופגניות, לביבות וזה, אבל אצלינו יש גם חגיגות אחרות, חג האורים הוא גם יום ההולדת של המלכה האם, שחגגה יום הולדת עגול, אז הילדים פינקו בארוחת גורמה בבית, שלא ביישה מסעדת שף, שמחכה למזלג המישליין הראשון שלה 🙂 אחת המנות המככבות הייתה לינגוויני אלו-סקוליו, פסטה
או איך הכל בעצם התחיל… אמא שלי מספרת שהגננות בגן שלי בפאדובה, התלוננו שרומי אוכלת הכל לבן, פסטה ביאנקה, אורז-ריזו ביאנקו, עוף-פולו ביאנקו. בעיני רוחי אני עדיין אותה הילדה, שגדלה לנערה שהשניצל לא נגע בפירה, שלא נגע בקטשופ, ואפילו חביתה לא ידעתי להכין… לפני כמה שבועות חברתי לקבוצה של אנשים מוכשרים, שהאהבה הגדולה שלהם היא אוכל,
פוסט במתכונת קצת שונה… שמחה לארח את איתן וכסמן, צילום אוכל ועוד, לטיפים קטנים של צילום אוכל. הטיפים על איתן, המסביב עלי 🙂 אנחנו חיים בעולם שכולו מדיה ושיתוף, בעודינו מתלבטים איזו מנה נאכל מהתפריט, או באיזה קינוח נסיים את הארוחה, אנחנו כבר שוקלים מאיזה זוית נצלם אותה, עם המזלג תקוע במנה? אחרי שטעמנו ממנה? נשתף
המתכון הזה מתחיל אי שם, במאה אחרת, בעיר טורטונה שבפיימונטה, כשויטוריו עמנואלה, לבית סבויה, ביקש משף הבית קינוח חדש. באצ׳י הן נשיקות ודמה היא אדונית או גברת, והעוגיות הללו נקראות כך, כי הן נראות כשפתי אישה שביניהן ממרח שוקולד מריר איכותי. נכון הכל הרבה יותר רומנטי באיטלקית, בעיקר בסתיו האפרורי הזה בחוץ? המתכון המקורי הוא