כמו שהבטחתי הריקוטה הפכה לניוקי של ריקוטה. אלו ניוקי טעימים ומהירים, לעומת ניוקי אמיתי מתפוח אדמה שגוזל קצת יותר זמן הכנה… את הניוקי העשויים ריקוטה הכרתי במסעדה מעולה ברומא, שנקראת "Renato e Luisa" מסעדה שגם זכיתי לעבוד במטבחה מספר חודשים. כשהתחלנו לדבר על להכין ריקוטה בבית, נזכרתי בפעם ההיא, לפני כמה שנים, כשביקרתי בפעם הראשונה
התעוררתי הבוקר עם חשק עז לריקוטה. ריקוטה טריה וטובה מחלב פרה או מחלב עיזים. חוצמזה שזה כיף גדול לאכול אותה אפילו סתם עם לחם טרי, אפשר להכין ממנה אלפי דברים, ממנה ראשונה ועד מתוקים. פעם, שם, ברומא, בכל סופר מתחת לבית הייתי מוצאת ריקוטה טרייה ומשובחת. לצערי בארץ המבחר לא גדול, והגבינה יחסית יקרה. לכן…התחיל
סיפור האהבה שלי עם האמטריצ'יאנה (Amatriciana) התחיל לפני כתשע שנים, כשרק הגעתי לרומא. אבא שלי, שגם הביא אותי לאיטליה, לקח אותנו למספר לא מבוטל של מסעדות. טעמנו אחת, טעמנו אחרת, ועם השנים מסעדה רומאית אמיתית נחשבה לכזאת רק על-פי איכות האמטריצ'יאנה שלה. ובחנו מסעדות רבות…רבות מאוד… מקור האמטריצ'יאנה היא מהעיירה אמטריצ'ה שבמחוז לציו (Lazio) שבירתו
יום של חורף. מהימים האלה שבכלל לא בא לך לצאת מהבית. מגיעה שעת הצהריים ואיתה התאבון. מה בא לי לאכול?! מתחילה להסתובב במטבח, מהארון למקרר, מהמקרר למזווה, הרעב מתגבר ועמו העצלות…בא לי משהו טעים בלי להתאמץ. טוב, אין ברירה, נאלתר פסטה. פותחת את המקרר, סורקת מהר מה יש, ומה אין…. פטריות, יש! אפונה, יש! קישוא