אוכל איטלקי

פרמיז׳אנה

שיר איטלקי ישן מתנגן בליבי… "Quanto sei bella Roma, quanto sei bella Roma a Primavera"  (כמה יפה את רומא, כמה יפה את רומא באביב…), ואכן כמה יפה את. מסתובבת בעירי שלי, הכל כל-כך יפה, כל-כך מוכר… השלטים והפרסומות, הרחובות ההומים בקבוצות נערות ונערים, שיצאו לשמש, צעקות הנהגים בכבישים, מוכר אך עם זאת שונה, היום אני …

המשך קריאהפרמיז׳אנה

ספגטי קרבונרה (נוסעים לרומא… )

אני נוסעת לרומא. כן כן… הכרטיסים כבר מוכנים, המזוודות מאווררות וההתרגשות בשיאה 🙂 . אחרי חצי שנה במולדת, אני נוסעת לבקר בעיר האהובה הזאת כתיירת. כל-כך מחכה להסתובב ברחובות ובפיאצות, להריח את ריח הערמונים שמוכרים בכל פינת רחוב בימי החורף הקרים, לבקר בשכונה הישנה שלי, לאכול קורנטו (קרואסון בדיאלקט הרומאי) במאפיה מתחת לבית, לנשנש פיצה …

המשך קריאהספגטי קרבונרה (נוסעים לרומא… )

קרוסטטה עם נוטלה

מאז ומתמיד הייתי מכורה לנוטלה. כשהייתי קטנה, והנוטלה עדיין לא הגיעה לארץ, אבא שלי תמיד חזר מביקורים באיטליה עם נוטלה לילדה המכורה שלו. הפינוק היה עד כדי כך גרוע, שבקייטנות לא הייתי מוכנה לאכול את הפיתה עם שוקולד ה״שחר״… לא נוטלה, לא אוכלים. בשנים האחרונות אני ממש משתדלת שלא תהיה לי צנצנת בבית, אין מה …

המשך קריאהקרוסטטה עם נוטלה

טרלי (taralli) מפוליה באהבה

בעלי אמר שבא לו טרלי, או בשם החיבה שלהם טרלוצ'י. taralli pugliesi הם עוגיות מלוחות ופריכות, הדבר הכי קרוב לזה בארץ הן העוגיות של עבאדי, אבל הטרלי יותר קטנים וקשים, יותר פריכים, את הבצק שלהם מכינים ללא מים בכלל, וכמובן הם הרבה יותר טעימים. בעלי טוען שכשהוא נוגס בטרלי אמיתי עולים בו זכרונות ילדות. כפי …

המשך קריאהטרלי (taralli) מפוליה באהבה

מעשה במוצרלה…

זוכרים את הפוסט הקודם? הכל התחיל בגלל אותה הפיצה… רצינו פיצה מושקעת, עם רוטב טעים ומוצרלה טובה, אבל כשהלכתי לסופר לקנות אותה, המוצרלה ממש לא הייתה מיוחדת ושווה, ולא רצינו לאכול פיצה עם סתם פתיתי גבינה, והריקוטה בזמנו הייתה כזה סיפור הצלחה, אז אמרנו…למה שלא ננסה להכין גם מוצרלה בבית? להכין מוצרלה זה קצת (הרבה) יותר …

המשך קריאהמעשה במוצרלה…

סקלופיני ביין ולימון

שעת ארוחת הצהריים מתקרבת. במקרר יש חזה עוף, וכמובן שתמיד יש תפוחי אדמה בבית. שוב נאכל שניצל ופירה? כל האופציות האחרות תמיד מייבשות את חזה העוף, והארוחה יוצאת עצובה… אז זהו… שזה לא חייב להיות ככה. יש באיטליה מנה קלילה ומהירה שנקראת סקלופיני. סקלופיני הן פרוסות בשר דקות לבישול מהיר. המנה המקורית נעשית בדרך כלל …

המשך קריאהסקלופיני ביין ולימון

פוקאצ'ה אמיתית, פוקאצ׳ה בארזה

פוקצ'ה היא לא בצק רגיל לפיצה. פיצה שלא מכוסה בעגבניות, גבינות ותוספות נקראת פיצה ביאנקה (פיצה לבנה), והיא אכן בצק פיצה שפשוט נשאר לבן כמו שהוא, לא זאת הכוונה בפוקאצ'ה. יש כל מיני פוקאצ'ות באיטליה, ואופנים שונים להכין אותן במחוזות השונים. המיוחדת מכולן (לפחות לטעמי) היא הפוקאצ'ה ממחוז פוליה (Puglia), הרי היא הפוקאצ'ה מבארי, הפוקצ'ה …

המשך קריאהפוקאצ'ה אמיתית, פוקאצ׳ה בארזה

ניוקי ריקוטה

כמו שהבטחתי הריקוטה הפכה לניוקי של ריקוטה. אלו ניוקי טעימים ומהירים, לעומת ניוקי אמיתי מתפוח אדמה שגוזל קצת יותר זמן הכנה… את הניוקי העשויים ריקוטה הכרתי במסעדה מעולה ברומא, שנקראת "Renato e Luisa" מסעדה שגם זכיתי לעבוד במטבחה מספר חודשים. כשהתחלנו לדבר על להכין ריקוטה בבית, נזכרתי בפעם ההיא, לפני כמה שנים, כשביקרתי בפעם הראשונה …

המשך קריאהניוקי ריקוטה

ריקוטה טריה

התעוררתי הבוקר עם חשק עז לריקוטה. ריקוטה טריה וטובה מחלב פרה או מחלב עיזים. חוצמזה שזה כיף גדול לאכול אותה אפילו סתם עם לחם טרי, אפשר להכין ממנה אלפי דברים, ממנה ראשונה ועד מתוקים. פעם, שם, ברומא, בכל סופר מתחת לבית הייתי מוצאת ריקוטה טרייה ומשובחת. לצערי בארץ המבחר לא גדול, והגבינה יחסית יקרה. לכן…התחיל …

המשך קריאהריקוטה טריה

אמטריצ'יאנה אהובתי

סיפור האהבה שלי עם האמטריצ'יאנה (Amatriciana) התחיל לפני כתשע שנים, כשרק הגעתי לרומא. אבא שלי, שגם הביא אותי לאיטליה, לקח אותנו למספר לא מבוטל של מסעדות. טעמנו אחת, טעמנו אחרת, ועם השנים מסעדה רומאית אמיתית נחשבה לכזאת רק על-פי איכות האמטריצ'יאנה שלה. ובחנו מסעדות רבות…רבות מאוד… מקור האמטריצ'יאנה היא מהעיירה אמטריצ'ה שבמחוז לציו (Lazio) שבירתו …

המשך קריאהאמטריצ'יאנה אהובתי

פסטה של יום חול (או איך בא לי פסטה בעשר דקות)

יום של חורף. מהימים האלה שבכלל לא בא לך לצאת מהבית. מגיעה שעת הצהריים ואיתה התאבון. מה בא לי לאכול?! מתחילה להסתובב במטבח, מהארון למקרר, מהמקרר למזווה, הרעב מתגבר ועמו העצלות…בא לי משהו טעים בלי להתאמץ. טוב, אין ברירה, נאלתר פסטה. פותחת את המקרר, סורקת מהר מה יש, ומה אין…. פטריות, יש! אפונה, יש! קישוא …

המשך קריאהפסטה של יום חול (או איך בא לי פסטה בעשר דקות)