מי שעוקב אחרי כאן או ברשתות החברתיות, יודע שאני משתדלת (ממש כמו האיטלקים), להתאים את האוכל שלי לעונה. אין כמו חומרי גלם טריים ועונתיים כדי לשדרג את המטבח שלנו. ואם בסתיו עסקנן, וכן לגמרי סתיו כי החורף בושש לבוא, אז דלועים דלועים דלועים. הכתומים המדהימים והמתקתקים הללו, מתאימים להכל. כן, גם פה בבלוג כבר הכנתי …
כשמגיעה השעה 12:00 בצהריים, הבטן יודעת ששעת הצהריים מתקרבת והראש מתחיל לחשוב… איזה פסטה נכין היום ושיהיה הכי מהיר, הכי כייפי והכי פחות כלים לשטוף אחרי. אני בעצם יכולה לחיות ממתכוני פסטה בחמש דקות ומחמישה מרכיבים, זה תמיד משמח אותי, איך מכמה חומרי גלם טובים מגיעים לתוצאות מעולות, הרי זה כל הקסם של המטבח האיטלקי …
תודה לצלמת (ולטועמת) רוני מ-9in style על התמונות 🙂 כרובית. כבר שנים שלא נכנסה למפתן מטבחי. עד שמאיה, מהבלוג הטעים "בצק אלים" פרסמה לא מזמן את הכרובית של אייל שני, ומאז לפחות פעם בשבוע נכנסת הכרובית לעגלת הקניות… כך מצאתי את עצמי מחפשת מנות עם כרוביות. נזכרתי במנה סיציליאנית, של פסטה עם כרובית, צנוברים, צימוקים, …
השבוע קיבלתי טלפון מקרוב משפחה קרוב-רחוק שפגש את אמא שלי, ונזכר שלפני שלושים שנה, בחורף קריר בפאדובה, היא הכינה לו פסטה ירוקה. מכיוון שהוא שמע שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ, ואפילו יצא קצת יותר בשל… (חלילה בלי להעליב את המטבח של אמא, ואין הנחתום מעיד על עיסתו,אבל מספר השעות שעסקתי ב"עיסות" ולשתי בצקים של פסטה …
גבינה כחולה. לא תמצאו את המקרר שלי בלעדיה. אנחנו מתים על העובש, הריח החזק והטעם החריף. אנחנו אוכלים אותה בסנדביצ'ים, על פיצה, בסלט ירוק, בסלט כרוב, ברטבים של הסלט, כמו שהיא עם טיפת דבש או ריבה, וכמובן, come no (או, איך לא….) בפסטה… עם כל הכבוד לרוקפור של הצרפתים, הגרסא האיטלקית היא הגורגונזולה, שמגיעה דולצ'ה …